מדריך ומילון מושגים

הצעת חוק

טיוטה של חוק שעדיין לא אושר.

רק אחרי שעוברת את כל הקריאות במליאה היא נהיית חוק. רוב הצעות החוק לא מגיעות לשם - חלקן נדחות בדרך, חלקן נשארות תקועות בוועדה, וחלקן מוגשות בעיקר כדי להעלות נושא לשיח.

באתר: בעמוד של כל חוק אפשר לראות איפה הוא עומד: "אושר כחוק", "עברה קריאה ראשונה" או "נדחתה בקריאה טרומית".

הצעת חוק פרטית (יוזמה אישית)

הצעת חוק ביוזמת חבר/ת כנסת אחד/ת או יותר - לא הממשלה.

כל חבר כנסת שאינו שר או סגן שר יכול להגיש הצעת חוק פרטית. היא מתחילה ב"קריאה טרומית" - הצבעה אם בכלל לתת לה להמשיך. הממשלה בדרך כלל מביעה עמדה, וחברי הקואליציה לרוב מצביעים לפי מה שסוכם בקואליציה, ולכן קשה יותר לאופוזיציה להעביר הצעות. גם הצעה שהגישה קואליציה לא תמיד מתקדמת.

באתר: התווית "יוזמה: קואליציה / אופוזיציה" ליד הצעה מציינת מי הגיש. בלשונית "הצעות חוק" של כל ח"כ - הצעות שיזם.

הצעת חוק ממשלתית

הצעת חוק שהממשלה מגישה (דרך שר).

היא מגיעה ישר לקריאה ראשונה, בלי קריאה טרומית, ובדרך כלל יש לה רוב בכנסת כי הממשלה נשענת על רוב (הקואליציה). לכן הצעות ממשלה עוברות בשיעור גבוה יותר.

באתר: התווית "הצעת ממשלה" ליד הצעה. בלשונית "הצעות חוק" מופרדות הצעות ממשלתיות מהצעות פרטיות.

הצעת חוק מטעם ועדה

הצעה שוועדה של הכנסת מגישה בעצמה - רק בנושאים שהתקנון מתיר, כמו חוקי יסוד, הכנסת וחבריה, הבחירות ומבקר המדינה.

היא מדלגת על הקריאה הטרומית, ופותחת בקריאה ראשונה.

באתר: התווית "הצעת ועדה".

מסלול חוק: הקריאות

טרומית → ראשונה → ועדה → שנייה ושלישית → חוק.

כל "קריאה" היא סבב הצבעה במליאה, ובין הקריאות הוועדה מכינה ומשנה את הנוסח. הרעיון: לא לחוקק בחיפזון - יש כמה עצירות שבהן אפשר לעצור או לשנות.

באתר: בעמוד חוק - כרטיסיות לכל קריאה, עם מי הצביע איך.

קריאה טרומית

השלב הראשון להצעה פרטית: הצבעה אם בכלל נותנים לה להמשיך.

אם רוב חברי הכנסת שמצביעים תומכים - ההצעה עוברת לוועדה שתכין אותה לקריאה ראשונה. אם לא - היא נדחית כבר בשלב הזה. חשוב: "עברה קריאה טרומית" אינו אומר שהיא תהפוך לחוק; זה רק אישור להתחיל את העבודה עליה.

באתר: התווית "קריאה טרומית" בעמוד חוק ובהצבעות של ח"כ.

קריאה ראשונה

דיון כללי ברעיון של החוק, והצבעה אם להעביר אותו להכנה מעמיקה בוועדה.

אם עוברת - ההצעה יוצאת לוועדה, שם נכתב הנוסח הסופי ונשמעים מומחים, גופים ואנשי מקצוע.

הכנה בוועדה

השלב שבו החוק באמת נכתב: דיונים, שינויים ותיקונים.

יושב ראש הוועדה שולט בסדר היום שלה - ולכן ליו"ר ועדה יש כוח רב: מתי ואם ההצעה תידון. כאן נעשים רוב השינויים, ולפעמים החוק הסופי שונה מאוד מההצעה המקורית.

קריאה שנייה ושלישית

ההצבעות האחרונות. הצבעה מוצלחת בקריאה שלישית = החוק אושר.

בשנייה מצביעים על סעיפים והסתייגויות; בשלישית על החוק כולו. לרוב שתיהן נערכות באותו יום. אחרי הקריאה השלישית החוק נחתם ומתפרסם ברשומות, ונכנס לתוקף ביום הפרסום או במועד שנקבע בו.

באתר: לכן "קריאה שלישית" נספרת ב"עיקרי" - זו ההצבעה שמכריעה.

דין רציפות

החלטה שהצעה מהכנסת הקודמת ממשיכה מהשלב שבו נעצרה.

כשנבחרת כנסת חדשה, הצעות שלא הושלמו "נופלות". הכנסת החדשה יכולה להחיל דין רציפות על הצעות שכבר עברו קריאה ראשונה, ואז הן ממשיכות מאותו שלב במקום להתחיל מחדש. זו הצבעה טכנית ולכן היא נחשבת פרוצדורלית.

חוק יסוד

חוקים שמהווים את "החוקה" של ישראל, בעלי מעמד גבוה יותר.

בישראל אין חוקה אחת כתובה; במקומה יש חוקי יסוד. שינוי חלקם דורש רוב מיוחד, ולכן הצבעות עליהם נחשבות מהחשובות.

חקיקת משנה (תקנות וצווים)

כללים מפורטים שהממשלה מפרסמת מכוח חוק, ולעיתים דורשים אישור הכנסת.

החוק קובע את העיקר, והתקנות את הפרטים. לעיתים ועדה או המליאה מאשרות אותן בהצבעה.

באתר: נספרות כהצבעה פרוצדורלית.

בעד · נגד · נמנע · נעדר

ארבע התוצאות האפשריות של חבר כנסת בכל הצבעה.

בעד ונגד ברורים. נמנע - חבר הכנסת נכח והצביע, אבל בחר לא לתמוך ולא להתנגד. נעדר - לא נרשמה לו הצבעה בכלל: ייתכן שלא היה במליאה, ייתכן שהיה בבניין ובחר לא להצביע. "נעדר" אינו בהכרח עצלנות: שרים, למשל, עסוקים גם בענייני הממשלה.

באתר: בעמוד של כל חבר כנסת, בלשונית "הצבעות", אפשר לסנן לפי כל אחת מהתוצאות. הצבעות שבהן ח"כ הצביע מוצגות ראשונות, וההצבעות שבהן נעדר בסוף.

נוכחות בהצבעות

באיזה אחוז מההצבעות שבהן היה אפשר להצביע - חבר הכנסת אכן הצביע.

החישוב מתחשב רק בהצבעות שנערכו בזמן שחבר הכנסת ישב בכנסת (מי שנכנס באמצע הקדנציה או פרש לא נמדד על תקופה שלא כיהן). נוכחות נמוכה לא אומרת אוטומטית "לא עובד": שר, למשל, נעדר יותר מהצבעות בגלל תפקידיו בממשלה.

באתר: מוצגת בראש עמוד חבר הכנסת ובהשוואת חברי הכנסת ובהשוואת הסיעות.

עיקרי (ההצבעות העיקריות)

ההצבעות שקובעות דברים בפועל: אישור חוק בקריאה שלישית, והצבעות פוליטיות מרכזיות.

יש בכנסת עשרות אלפי הצבעות על נושאים קטנים ופרוצדורליים. כדי שלא תטבעו בהן, האתר מציג כברירת מחדל את ה"עיקרי": הצבעה שמאשרת חוק סופית (קריאה שלישית), ועוד הצבעות פוליטיות כבדות משקל - למשל אישור הממשלה, בחירה לתפקיד, חסינות או הקמת ועדת חקירה.

באתר: לשונית "הצבעות" בעמוד חבר הכנסת: השבב "עיקרי" נבחר מראש. אפשר לעבור ל"הכול" בכל רגע.

הצבעות אי-אמון

הצבעה שבה מנסים להחליף את הממשלה.

האופוזיציה יכולה להגיש הצעת אי-אמון בממשלה. כדי שהממשלה באמת תיפול, לא מספיק שרוב יתנגד לה: צריך 61 חברי כנסת שיתמכו בממשלה חלופית ("אי-אמון קונסטרוקטיבי"). לכן רוב הצעות אי-האמון נדחות, אבל ההצבעה עצמה מלמדת מי עומד מאחורי הממשלה ומי לא.

באתר: שבב נפרד בלשונית ההצבעות של כל ח"כ: "הצעות אי-אמון".

בדרך להיות חוק

הצבעות על חוק שעוד לא הושלם: קריאה טרומית, ראשונה ושנייה.

הצבעה על הצעה בשלב הזה היא לא הכרעה סופית - זה "אפשר להמשיך הלאה". לכן כדאי להסתכל גם על העיקרי (קריאה שלישית), אבל הצבעות בדרך מראות מי תומך ברעיון עוד לפני שהוא הופך לחוק.

באתר: שבב "בדרך להיות חוק" בלשונית ההצבעות של חבר הכנסת.

הצעות לסדר-היום

חבר כנסת מבקש שהמליאה תדון בנושא שלדעתו חשוב - ולכן מצביעים אם לדון בו.

כל חבר כנסת יכול להעלות נושא לדיון במליאה. בדרך כלל ההצבעה היא על שאלה כמו "להעביר את הנושא לוועדה?" או "לכלול אותו בסדר-היום?". זו לא הצעת חוק, ואם היא עוברת - היא בדרך כלל רק מזמנת דיון.

באתר: שבב "הצעות לסדר-היום" בלשונית ההצבעות.

הצבעות פרוצדורליות

הצבעות על איך מנהלים את הדיון, לא על התוכן עצמו.

למשל: להעביר הצעה בין ועדות, להחיל דין רציפות, לתקן טעות בחוק, להחזיר הצעה לוועדה, או לאשר תקנות. הן חשובות לתפקוד הכנסת, אבל לרוב לא מספרות הרבה על עמדה של ח"כ בנושא - ולכן הן לא מוצגות כברירת מחדל.

באתר: שבב "פרוצדורליות" בלשונית ההצבעות.

הצבעות משנה: הסתייגויות וסעיפים

הצבעה על חלק מסוים בחוק, לא על החוק כולו.

בקריאה שנייה מצביעים לפעמים על הסתייגות (הצעה לשנות משהו) או על סעיף בודד בחוק. האתר סופר רק את ההצבעה הראשית על החוק כדי שלא ייווצר מצב שחוק אחד ייספר עשרות פעמים.

ח"כים ששינו הצבעה בין קריאות

מי הצביע בקריאה אחת בעד ובקריאה אחרת נגד (או להפך) באותו חוק.

חוקים משתנים בדרך - בוועדה מוסיפים ומורידים סעיפים - ולכן ח"כ יכול לשנות עמדה בין הקריאות. האתר לא מסיק שום דבר מזה; הוא רק מציג את השינוי ומאפשר לכם לבדוק בעצמכם.

באתר: בעמוד של חוק - הקטע "שינוי עמדה בין הקריאות" (נפתח בלחיצה).

מתי הצעה "עברה"?

ברוב ההצבעות: כשיש יותר קולות בעד מאשר נגד. בהצבעות חריגות מסוימות נדרש רוב מיוחד של 61 ח"כים בפועל.

נמנעים ונעדרים לא נספרים לכאן או לכאן - ברוב ההצבעות הרגילות מספיק רוב יחסי (יותר בעד מנגד) כדי שהצעה תעבור. עבור חוק, הרגע שבו הוא "אושר כחוק" הוא הצבעה מוצלחת בקריאה שלישית. חריגים חשובים שדורשים רוב מיוחד של 61 ח"כים בפועל (לא רוב יחסי): הצעת אי-אמון בממשלה, ותיקון לסעיפים משוריינים בחוקי-יסוד מסוימים (כמו שיטת הבחירות). באתר, סטטוס "עברה" על הצעת אי-אמון כבר מחושב לפי רוב של 61 בפועל, לא רוב יחסי - זה תוקן ב-27.9.2026 אחרי שנמצא שהאתר הציג הצעות אי-אמון רבות כ"עברו" (מה שמשתמע כנפילת הממשלה) כשבפועל הן נכשלו. הדרישה המיוחדת לתיקוני חוקי-יסוד משוריינים אינה מזוהה אוטומטית עדיין.

נושאים

קבוצות של חוקים והצבעות סביב אותו עניין (חוק הגיוס, הרפורמה המשפטית, תקציב וכו').

ההצבעות והחוקים מתויגים לנושאים. אפשר לראות בכל נושא מי הצביע איך, איך התפתח לאורך זמן, ואילו חוקים שייכים אליו. כך לא צריך לחפש הצבעה-הצבעה.

באתר: דף "נושאים", וגם סינון לפי נושא בלשונית ההצבעות של כל ח"כ.

"עמדה בנושא" (בעד / נגד / מעורב)

סיכום של איך חבר כנסת או סיעה הצביעו על החוקים בנושא.

"מעורב" אומר שההצבעות בנושא היו מפוצלות - חלקן בעד וחלקן נגד. המספרים שליד מציגים כמה הצבעות בכל כיוון. זה סיכום, לא פסק דין: תמיד אפשר ללחוץ ולראות את ההצבעות עצמן.

השוואת מפלגות

בוחרים שתי סיעות או יותר ורואים אותן זו מול זו: הסכמה, נוכחות ועמדות בנושאים.

שימוש טוב: להבין אם שתי סיעות שנראות רחוקות מצביעות דומה בפועל (או להפך), ואיפה הן נבדלות. הסכמה בין סיעות = באיזה אחוז מההצבעות שתיהן הצביעו באותו כיוון.

השוואת חברי כנסת

שניים או שלושה ח"כים זה לצד זה - ועד כמה הם מצביעים אותו דבר.

אפשר לבחור לפי סיעה, לפי חיפוש שם או מהשוואות מוכנות, ולראות: הצבעות, הצעות חוק (עברו/נדחו/בדיון), שאילתות, ועדות ונושאים.

מאיפה הנתונים

ממערכת הנתונים הרשמית של הכנסת (OData), ולנתונים אחרים מצוין המקור לצידם.

כל הצבעה, חוק ושאילתה מגיעים ממאגר הכנסת הרשמי וניתנים לבדיקה במקור. כשמשתמשים במקור אחר - למשל ויקיפדיה לפרטים אישיים או מבקר המדינה לענייני מימון - זה כתוב במפורש. האתר אינו מפלגתי ואינו מדרג מי "טוב" ומי "רע".

הכנסת והמליאה

הפרלמנט של ישראל: 120 חברי כנסת שנבחרים בבחירות. "המליאה" היא האולם שבו כולם מצביעים.

רוב רגיל הוא יותר בעד מאשר נגד באותה הצבעה. "רוב של 61" הוא הרוב המוחלט - יותר ממחצית כל 120 החברים, ונדרש בהחלטות מסוימות (למשל להפיל ממשלה).

סיעה, מפלגה ורשימה

רשימה מתמודדת בבחירות (מפלגה אחת או כמה מפלגות יחד); סיעה היא קבוצת חברי הכנסת של אותה רשימה שיושבים בכנסת.

לפעמים כמה מפלגות רצות ברשימה משותפת ואז הן מתפצלות לסיעות, ולפעמים סיעה מתפצלת באמצע כהונה. "מקום ברשימה" הוא המקום של המועמד ברשימת המועמדים שהוגשה לוועדת הבחירות - ככל שהמקום קרוב יותר לראש הרשימה, כך גדל הסיכוי להיבחר.

באתר: בהשוואת הסיעות ובעמוד כל ח"כ מופיעים הסיעה ומקום ברשימה.

קואליציה ואופוזיציה

הקואליציה: הסיעות שתומכות בממשלה ובדרך כלל מהוות רוב. האופוזיציה: שאר הסיעות.

כדי לשלוט צריך רוב, ולכן מרכיבים קואליציה של כמה סיעות. סיעה יכולה לפרוש מהקואליציה באמצע הקדנציה, ואז היא מסומנת אצלנו "פרשה מהקואליציה". לקואליציה יש נטייה להצביע יחד ("משמעת קואליציונית").

באתר: כל ח"כ וסיעה מסומנים בעמוד שלהם; ובהשוואות ניתן לראות את השינויים לאורך זמן.

ראש סיעה / ראש הרשימה

"ראש הסיעה" מנהל את פעילות הסיעה בכנסת; "ראש הרשימה" הוא המועמד במקום הראשון ברשימת המועמדים (בדרך כלל יו"ר המפלגה) - אלה לא תמיד אותו אדם.

למשל, יו"ר המפלגה יכול להיות ראש ממשלה ושר, ואדם אחר מנהל את הסיעה בכנסת.

החוק הנורווגי

הסדר שמאפשר לשר או לסגן שר להתפטר מהכנסת ולהישאר בתפקידו - ובמקומו נכנס לכנסת המועמד הבא ברשימה.

המטרה: להרחיב את מספר האנשים שמשרתים בכנסת בלי לפגוע בממשלה. שר או סגן שר שהתפטרו מהכנסת לא מצביעים יותר; אם הם עוזבים את התפקיד, הם יכולים לחזור לכנסת וממלא מקומם יוצא. ולכן במספרי ההצבעות של ח"כ כזה נספרות רק התקופות שבהן ישב בכנסת בפועל. ההתפטרות היא רשות ולא חובה - שר או סגן שר יכולים גם לבחור להישאר בכנסת ולוותר על מקום לממלא מקום. פרטים נוספים (כמו הגבלות על מספר המתפטרים) קבועים בחוק.

באתר: בעמוד ח"כ שנכנס דרך החוק מצוין "נכנס/ה במקום…", ובעמוד השר - מי החליף אותו.

ועדות הכנסת

קבוצות עבודה קטנות של חברי כנסת שמתמחות בתחום (כספים, חוץ וביטחון, חוקה ועוד).

כאן נעשית רוב עבודת ההכנה של החוקים. לכל ועדה יש יושב ראש וחברים מכל הסיעות, ועדות קבועות פועלות כל הקדנציה, ועדות מיוחדות קמות לנושא מסוים. חברות בוועדה והובלתה הן דרך להשפיע על מה שקורה בכנסת גם בלי לקבל את רוב תשומת הלב הציבורית.

באתר: לשונית "ועדות" בעמוד ח"כ: הוועדות, התפקיד, ומי היו"ר וחברים אחרים.

שאילתות

שאלה רשמית של חבר כנסת לשר - והשר חייב לענות.

זו דרך לפקח על הממשלה: ח"כ שואל שר שאלה ספציפית (למה תקציב לא הועבר? מה קורה עם פרויקט?), והתשובה נרשמת בפרוטוקול, בכתב או בעל פה. אין כאן הצבעה ואין הכרעה - זו שקיפות ולחץ ציבורי. מספר שאילתות גבוה מראה מעורבות בפיקוח, אבל לא אומר בהכרח שהיה שינוי.

באתר: לשונית "שאילתות" בעמוד ח"כ: הנושא, התאריך, והאם נענתה, עם קישור למסמך.

חסינות

הגנה על חבר כנסת מפני העמדה לדין. על מעשים במסגרת תפקידו החסינות מוחלטת; על עבירות אחרות ח"כ יכול לבקש מהכנסת חסינות מפני העמדה לדין.

כשח"כ מבקש חסינות מפני העמדה לדין, הכנסת מצביעה על כך; אם החסינות אושרה, ההליך הפלילי נעצר בשלב זה. הצבעה כזו נחשבת "הצבעה פוליטית מרכזית". חסינות איננה אומרת שהח"כ חף מפשע או אשם - היא רק קובעת אם ההליך ימשיך.

שר - ומה זה אומר על ההצבעות

שר עומד בראש משרד ממשלתי ומחויב לקו של הממשלה. אם נשאר גם חבר כנסת - הוא מצביע פחות.

שר שהוא גם חבר כנסת צריך לחלק את זמנו בין הממשלה למליאה, ולכן לרוב נעדר מהצבעות יותר משאר החברים. סגן שר הוא משנה לשר, בדרגה נמוכה ממנו. שר יכול גם להתפטר מהכנסת (ראו חוק נורווגי) - ואז אין לו הצבעות בכנסת בכלל. האתר סופר את כל ההצבעות בתקופה שבה ישב בכנסת, והנתונים אינם שיפוט.

באתר: בעמוד ח"כ מצוין התפקיד, ובעמוד הסיעה - רשימת השרים שלה.

הממשלה

הגוף המבצע: ראש ממשלה ושרים, שמנהלים את המדינה ומגישים הצעות חוק ותקציב.

הממשלה זקוקה לאמון הכנסת. אם מפסידה בהצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבית - היא מוחלפת.

מינויים לגופים ממשלתיים - ומה זה אומר

מי עומד בראש גופים שבבעלות המדינה - חברות ממשלתיות, רשויות, ועדות ציבוריות - ומי מינה אותו.

לשרים ולממשלה יש סמכות למנות (או להמליץ למנות) בעלי תפקידים בגופים האלה. חלק מהמינויים עוברים ועדות בדיקה. "מינוי פוליטי" הוא ביטוי לא מדויק שיש מי שמשתמש בו למינוי של אדם עם קשר למפלגה או לשר - האתר לא מכריע אם מינוי כזה נכון או לא, אלא מציג את השמות, המקור, ואת הנתונים הכספיים של הגוף.

באתר: בעמוד "מינויים": רשימת מינויים בולטים מתועדים, וכן חברות ממשלתיות לפי משרד עם נתוני מפתח.

מבקר המדינה ומימון מפלגות

מבקר המדינה בודק איך מפלגות ומועמדים גייסו והוציאו כסף לבחירות ולפריימריז, ומפרסם דוחות.

הדוחות מראים הכנסות (מהמדינה, מתרומות, מהון עצמי), הוצאות ותקרות מותרות, וממצאים - כמו הגשת דוח באיחור או חריגה מתקרה. ממצא אינו בהכרח עבירה חמורה; הוא מה שהמבקר קבע.

באתר: בלשונית "עניינים כלכליים" של ח"כ: הדוח האישי מהפריימריז (למי שהתמודד) והדוח של הרשימה שנבחרה.

פריימריז

בחירות פנימיות במפלגה, שבהן חברי המפלגה בוחרים מי יהיו המועמדים ברשימה.

לא כל מפלגה מקיימת אותן - יש מפלגות שבהן ראש המפלגה או ועדה מסדרים את הרשימה. מועמד בפריימריז מדווח למבקר המדינה על הכנסות והוצאות.

הסדר ניגוד עניינים

הסכם שקובע במה שר או סגן שר לא יעסוק, כדי שעניינים אישיים לא ישפיעו על החלטותיו.

הסדרים מנוסחים בעזרת משרד המשפטים ואמורים להתפרסם לציבור. הם עשויים לקבוע, למשל, שהשר לא יטפל בנושא שקשור לחברה שבבעלות משפחתו.

באתר: בלשונית "עניינים כלכליים" של שרים: קישור למאגר הרשמי.

הצהרת הון

הצהרה של נבחר על הנכסים שבבעלותו.

הצהרות של חברי כנסת אינן מפורסמות באתר הכנסת. לכן האתר אינו מציג אותן, ורק מציין אם נמצא גילוי מרצון או תחקיר עיתונאי מבוסס.

הליכים משפטיים

חשד, חקירה, המלצת משטרה, כתב אישום, משפט והרשעה - שלבים שונים לגמרי.

חשד וחקירה אינם כתב אישום. כתב אישום אינו הרשעה. רק פסק דין קובע אם אדם אשם. האתר מציג רק הליכים שמתועדים במקורות אמינים, בנוסח ניטרלי, עם מקור לכל פריט - אך זו אינה סקירה שיטתית של כל 120 חברי הכנסת באותה מידת מאמץ, אלא רשימה שגדלה כשנמצא ומאומת מקרה מתועד. לכן היעדר פריט על ח"כ מסוים אינו מעיד שנבדק ולא נמצא דבר - ואם רשימת הח"כים המתועדים מצטיירת חד-צדדית פוליטית, זה עשוי לשקף איפה כרגע נעשה מחקר ותיעוד, ולא מסקנה ערוכה על מי "בסדר".

באתר: לשונית "הליכים משפטיים" בעמוד ח"כ - מוצגת רק כשיש בה תוכן (ראו ההערה למעלה על למה זה לא סקירה שיטתית).

חזקת החפות

כל אדם נחשב חף מפשע עד שהורשע בפסק דין סופי.

לכן כשיש חקירה או כתב אישום נגד נבחר - זו לא קביעה שנעשתה עבירה. אנחנו מציגים עובדות בלבד.

מנדט ואחוז חסימה

מנדט = מושב אחד בכנסת (120 בסך הכל). אחוז חסימה = 3.25% מהקולות הכשרים, המינימום שרשימה צריכה כדי להיכנס לכנסת.

כל רשימה מקבלת מנדטים בהתאם לאחוז הקולות. רשימה שלא עוברת את אחוז החסימה (3.25% - שווה בקירוב ל-3.9 מנדטים מתוך 120) נשארת בלי נציגים, וקולותיה לא מתורגמים למושבים כלל.

הכנסת ה-26 והבחירות

הבחירות הבאות, ב-27 באוקטובר 2026.

באתר אפשר לראות מי מתמודד ובאילו רשימות, מקומם ברשימה, ומה הם אומרים שיעשו. רשימות המועמדים הרשמיות הן אלה שהוגשו לוועדת הבחירות המרכזית ואושרו בה.

שיטת בדר-עופר

השיטה שקובעת כמה מנדטים כל רשימה מקבלת מתוך אחוזי הקולות שלה, כולל חלוקת המנדטים ה"עודפים" שנשארים בסוף.

קודם מחשבים את "המודד הכללי": סך הקולות של הרשימות שעברו את אחוז החסימה, חלקי 120. כל רשימה מקבלת מנדט על כל מודד שלם. את המנדטים שנשארו (ה"עודפים") מחלקים אחד־אחד: כל מנדט עובר לרשימה (או לצמד רשימות עם הסכם עודפים) שבה הקולות חלקי (מספר המנדטים שכבר קיבלה + 1) הם הגבוהים ביותר. זו גרסה של שיטת ד׳הונט, והיא מעניקה יתרון קל לרשימות הגדולות.

הסכם עודפים

הסכם בין שתי רשימות לצרף את קולותיהן יחד לצורך חלוקת המנדטים העודפים בשיטת בדר-עופר.

שתי רשימות שחתמו על הסכם עודפים מצטרפות זו לזו רק בשלב חלוקת המנדטים העודפים (לא בכל דבר אחר - הן ממשיכות להתמודד בנפרד ולשבת כסיעות נפרדות). ההצטרפות מגדילה את הסיכוי שהבלוק המשולב יזכה במנדט עודף, לעומת אם כל רשימה הייתה מתמודדת על העודפים לבד. רשימה שלא חתמה על הסכם עודפים מתחרה על העודפים לבד.

הטלת הרכבת הממשלה

אחרי הבחירות, נשיא המדינה מטיל על ח"כ אחד/ת (בדרך כלל ראש/ת הרשימה הגדולה) את המשימה להרכיב ממשלה.

הנשיא מתייעץ עם נציגי כל הרשימות שנכנסו לכנסת ושואל אותם את מי הן ממליצות להטיל עליו את הרכבת הממשלה, ואז מטיל את המשימה על מי שלדעתו בעל הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה בעלת רוב - בדרך כלל, אך לא בהכרח, ראש/ת הרשימה הגדולה ביותר. יש למי שהוטל עליו/ה המנדט זמן קצוב (28 ימים, עם אפשרות הארכה) להרכיב ממשלה ולהביא אותה לאמון הכנסת.

ממשלת מעבר

הממשלה המכהנת ממשיכה לכהן עד שממשלה חדשה מקבלת את אמון הכנסת. סמכויותיה בחוק לא מצטמצמות, אבל בתקופת בחירות היא אמורה לנהוג באיפוק.

כדי שלמדינה לא יהיה בלי ממשלה בתקופת הבחירות, הממשלה שבתפקיד ממשיכה לכהן כ"ממשלת מעבר" - אך לפי פסיקת בג"ץ והנחיות היועץ המשפטי לממשלה עליה להימנע מהחלטות מדיניות מרחיקות לכת או מינויים בכירים שאינם הכרחיים, עד שהממשלה החדשה מקבלת את אמון הכנסת.

פתק פסול

פתק הצבעה שלא נספר, למשל כי הוא פתק לבן שלא נכתבו עליו אותיות, קרוע, מסומן, או שבמעטפה נמצא יותר מפתק אחד של רשימות שונות.

ביום הבחירות מצביעים בפתק נייר עם אות (או כמה אותיות) של רשימה אחת, בתוך מעטפה. מעטפה ריקה, פתק לבן שלא נכתבו עליו אותיות של רשימה, פתק קרוע בצורה שפוגעת בזיהוי, פתק עם סימון נוסף, או מעטפה שיש בה יותר מפתק אחד של רשימות שונות - כל אלה נפסלים ולא נספרים עבור אף רשימה. מעטפה עם כמה פתקים זהים של אותה רשימה כן נספרת (כקול אחד), וגם פתק לבן שנכתבו עליו בכתב יד האותיות של רשימה כשר.

מעטפה כפולה (קולות כפולים)

מנגנון הצבעה למי שלא מצביע בקלפי הרגילה שלו/ה (למשל חיילים, מאושפזים, אסירים, מוגבלי ניידות המצביעים בקלפי נגישה מיוחדת) - שומר על החשאיות תוך מניעת הצבעה כפולה.

מי שמצביע/ה שלא בקלפי הרגילה שלו/ה מכניס/ה את פתק ההצבעה למעטפה פנימית סגורה, ואת זו לתוך מעטפה חיצונית עם פרטיו/ה המזהים. ועדת הבחירות בודקת מול הרישום שהאדם לא הצביע כבר במקום אחר, ורק אז מוציאה את המעטפה הפנימית ומעבירה אותה לספירה יחד עם שאר הפתקים - כך שאי אפשר לדעת איך הצביע אדם מסוים, אבל אפשר למנוע הצבעה כפולה.